העידן הטכנולוגי שליווה אותי ואת בני דורי: עידן הטכנולוגיה הבלוג של שלום אמזלג

העידן הטכנולוגי שליווה אותי ואת בני דורי: עידן הטכנולוגיה הבלוג של שלום אמזלג

עידן הטכנולוגיה הבלוג של שלום אמזלג

כן, אז אתמול ראיתי בחדשות את סיכום העשור הטכנולגי הסיכום היה לרגל קבלת שנת 2010 שממש מתדפקת על דלתנו, ובימים הבאים תהיה שנת 2010 לעובדה- אבל האמת כשראיתי את הסיכום הטכנולוגי חשתי שאני חייב לכתוב לא את סיכום העשור מ2000 ועד 2010, אלא את כל העידן הטכנולגי שליווה אותי ואת בני דורי, ילדי שנות השבעים- ואתם בטח מתארים לכם שזה לא רק עשור אחד בלבד- אך, היו ימים - טוב אז לעניננו אני זוכר בהיותי ילד ממש קטן אבא מקבל מהבוס שלו בעבודה רדיו כזה שנראה בערך כמו ארגז תפוחים-באותם ימים היו מקלטי הרדיו מקלטי שפופרות, ולקח להם 2 או שלוש דקות להידלק, וכמובן שגם היה צורך בחיבור אנטנה חיצונית כדי לקלוט את התחנות.

באותם ימים עדיין לא הייתה טלוויזיה בישראל, והיינו הולכים לראות "הצגה יומית" בקולנוע, בדרך כלל הסרטים לילדים היו בימי שלישי, ןאתם יכולים לתאר לעצמכם שתמיד הקולנוע היה מלא באנשים, כן, כי רק זה מה שהיה צורת הבילוי.
אלו שרצו קצת יותר פרטיות רכשו לעצמם מסרטה פרטית- לנו אישית היו שתיים או שלוש מסרטות שרכשנו, אלה היו מסרטות ללא קול (כי באותם ימים מסרטות עם קול עלו הרבה כסף).

הטלוויזיה החלה להופיע בבתינו בתחילת שנות השבעים, כן, כן, טלוויזיות שחור לבן גדולות ומגושמות, והן היו מגושמות בגלל השפופרת קרן קתודית- או אם תרצו מנורת המסך המפורסמת, במשך הזמן התחילו לצוץ גם טלווזיות קטנות של 14 אינטש, ועל מנת לקלוט את התחנות בצורה טובה וברורה היה צורך באנטנה גדולה (אתם בטח רואים אותה מידי פעם פה ושם על גגות הבתים. כמה תחנות היו בישראל של אותם הימים אתם בטח שואלים, אז בואו ואגלה לכם, אחד בלבד וזה מה שנקרא היום הערוץ הראשון או ערוץ 1, ולא היה צורך בשלט מפני שלא היה לאן "לזפזפ", למרות שבאותם ימים עם האנטנה הגדולה שהייתה על הגג יכלנו לראות גם תחנה מלבנון וגם מירדן.
באותם ימים לא היו הרבה תוכניות בטלווזיה, והיתה מהדורת מבט רק פעם אחת בדרך כלל בשעה תשע, אלא אם כן, היה איזה אירוע חריג אז היו מקדימים את מהדורת החדשות שארכה בערך כחצי שעה, והמגיש הראשון של מהדורת מבט לחדשות בטלוויזיה הישראלית הלו הוא מיודענו חיים יבין שפרש לגמלאות. אליו הצטרפו אחר כך עוד אנשים שהגישו את מבט לחדשות, כמו דליה מזור, יעקב אחי מאיר, כרמית גיא ועוד.
ומה בקשר לסרטים ולסדרות אתם בטח שואלים- אז זהו שבאותם ימים היו מספר סדרות וסרטים מועטה, ובדרך כלל היינו צריכים לחכות ליום שבו הסדרה מוקרנת בטלווזיה , סדרות וסרטים מפורסמים של אותם ימים היו בדרך כלל
הוואי חמש אפס-סדרת מתח שהיתה מוקרנת ביום חמישי, ארונסייד גם כן סדרת בטח בלשית שהוקרנה בדרך כלל במוצאי שבת, והמפורסמת שבסדרות המתח היה מה אם לא "משימה בלתי אפשרית". וכמובן שהיו גם תוכניות לילדים והם היו בדרך כלל מ 5 אחר הצהריים ועד 5 וחצי. שכללו סרטים מצויירים, מלחמת הכוכבים, בית קטן בערבה, משפחה שכזאת ועוד סדרות נפלאות שגדלנו עליהם באותם הימים. בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים החלו להופיע הטלוויזיות הצבעוניות הראשונות, ואני זוכר או איזה כיף סוף סוף רואים את הדמויות ממש כפי שהם ניראים במציאות ולא רק בשחור לבן.

באותם הימים הטלווזיה הישראלית הייתה מסיימת את שידוריה בדרך כלל בשעה 24.00 בלילה, מיד לאחר פסוקו של יום שהיה נהוג אז לומר, פסוקו של יום הוא פשוט קריאת קטע מן המקורות בכל יום ממש לפני סיום השידורים, ואז היה הקריין או הקריינית מכריזים את ההכרזה שמסיימת את יום השידורים לאותו יום, וזה היה בערך כך "כאן הסתיימו שידורינו לערב זה לילה טוב ושלום רב מן הטלווזיה הישראלית רוממה ירושלים (מקום הימצאה של הטלוויזה הישראלית).
באותה תקופה החלו גם להופיע הטיפים הראשונים בארץ (טיפ מכשיר שמאפשר הקלטה ושמיעה, של דיבור, שירים וכדומה). אך מה היה לפני זה בטח אתם שואלים, אז לפני עידן הטיפרקורדר היו מין מכונה שמקליטה קול היא הייתה מגושמת ופעלה באמצעות גלגלי סרט שהיו שמים במכונה הזו וכך זה היה עובד.
וכמובן הפטיפון שפעל באצעות תקליטי ויניל בפטיפון לא היה אפשר להקליט והיה אפשר רק לרכוש את התקליטים.

אני זוכר היטב שאם כניסת הטיפרקורדר שפעל באמצעות "קסטות" או "קלטות" בעברית, נכנסנו לעידן חדש, כל אחד היה יכול לרכוש לעצמו טיפ כזה, והם הופיעו בכל מיני צורות, בהתחלה היו הטיפים רק עם דלת אחת, ולאחר מכן החלו להופיע מה שנקרא "הדבל קאסט" זה פשוט טיפ עם שתי דלתות, ואפשר היה להכניס שתי קסטות במקביל, או להקליט מאחת לשניה. עידן המוסיקה החל, התחלנו לרכוש קלטות של כל מיני שירים, מערכונים, והיינו שומעים מוסיקה, או מקליטים שירים תוכניות וכו'.
מיד לאחר מכן החל עידן מערכות הסטראו, שכללו הרבה פעמים פטיפון, טיפ, רדיו ועוד כל מיני תכונות מוזיקליות.
מה שייחד את מערכות הסטראו היה איכות הצליל הנקי שבקע ממכשירים אלו, ואפשר היה לשמוע מוסיקה רועשת באיכות מעולה. ובאמת רכשנו תקליטים של כל מיני זמרים ולהקות ושומעים במערכות הסטראו הללו.

בשנים האלו של התפתחות טכנולוגית עדיין הייתי תלמיד בבית הספר, ולמה אני מזכיר זאת, תכף תדעו.
אתם יודעים שעד אמצע שנות השבעים לא היו מחשבוני כיס, וגם לא שעונים דיגיטליים, כן, כן אלו עם הספרות שנמכרים היום בקילו בשוק.
ובאותם ימים את כל פעולות החיבור החיסור הכפל והחילוק היינו צריכים לבצע בעזרת עט ונייר, שלא לדבר על הוצאת שורש ריבועי שהיה צורך במשוואה שלמה על מנת להוציא שורש ריבועי פשוט.
בשנות השבעים המאוחרות החלו להופיע מחשבוני הכיס הראשונים והיה אפשר לבצע בהם את ארבעת פעולות החשבון וגם אחוזים, הוצאת שורשים, חזקות, ולוגרתמים.

בקשר ללוגרתימים אני זוכר שבעידן שלפני מחשבוני הכיס היה לוח לוגרתמים שבעזרתו היו פותרים ומוצאים את הלוגרתמים המתאימים. אז אתם ילדים, או נערים קטנים יכולים להבין איזו שמחה ואיזו הקלה היה בשבילנו מחשבוני הכיס שממש שחרר אותנו מחישובים בסיסיים ומייגעים.

בשנות השמונים החלו גם להופיע מכשירי הוידאו טיפ שהיו בתחילה עם קלטות קטנות, וסוף סוף נפתח עידן של לראות את הסרטים בבית. כלומר מה שהיה מיוחד בזה שזהו אתה כבר לא תלוי באיזה סרט או סדרה שמישהו אחר משדר לך, אלא אתה בעצמך בוחר את הסרטים שאתה רוצה לראות, פשוט היית הולך לספריות הוידאו ששגשגו באותם ימים ובוחר את הסרטים כרצונך, אם בהשאלה (כלומר היית עושה מנוי ומשלם כך וכך לפי סוג המנוי). לאחר מכן הגיע הוידאו טיפ עם הקסטות (הקלטות הגדולות) מה שאפשר זמן צפיה והקלטה יותר ממושכים.


בשנות השמונים גם החל עידן המחשבים האישיים, אלו לא המחשבים שאתם מכירים כיום (פנטיום 4 וכו' עם 2 ו 4 ג'יגה בייט ודיסק כמעט באותו גודל)- בקיצור באותה תקופה החלו להופיע כל מיני מחשבים עם כל מיני תצורות כשהמובילה שבהם הייתה בהתחלה חברת אפל עם סדרת המחשבים שלה שהיו מעולים לאותה תקופה ושגודל הזכרון הגדול ביותר- כן תחזיקו חזק היה רק 64K. כן זו לא טעות, לי אישית היה מחשב שנקרא סינקלייר ספקטרום צבעוני ללא מסך- המסך היה הטלווזיה הביתית-(כן,כן) היינו מחברים את המחשב לטלווזיה הביתית, מה שלא פעם  היה מעצבן את ההורים (חחחח)- ואיך היו הנתונים מאוחסנים אתם שואלים- כן, גם פה תחזיקו חזק ילדים כי פעם על מנת לשמור את הנתונים שרשמנו למחשב או לשמור איזשהוא משחק היינו שומרים אותו בקסטה (קלטת של טיפ) כן זה שהייינו שומעים בו גם שירים.

המחשבים האלו בדרך כלל באו עם שפת הבייסיק שכבר הייתה מותקנת ברום (בחלק מהזיכרון של המחשב), וההוראות והפקודות של השפה היו מתקבלות ע"י לחיצה מתאימה על סוג ההוראה- כך שלא היה צריך לזכור כלום. כל סוג מחשב באותם ימים בא עם הבייסיק שלו מה שייצר הרבה בלבול בעולם המחשבים, וכמובן שלא היה אפשרי להעביר משחק או תוכנית ממחשב אחד לשני. בין המחשבים המפורסמים של אותה תקופה היו הקומודור 64, מחשב הVIC 20.רדיו שיק, סינקלר ספקטרום, מחשב אפל ןן (כך הוא נקרא), מחשב הביביסי המפורסם, ועוד המון מחשבים, היה ממש שוק ובלאגן שלם של מחשבים שאחד לא דיבר עם השני, וכך הילדים באותה תקופה פתחו כל אחד קהילה למחשב שיש לו, וכך היו מחליפים (או קונים) תוכנות ומשחקים.

אבל ילדים אתם יודעים שבשנות החמישים והשישים של המאה עשרים עדיין לא היו מקררים שהיו מקררים לבד, והיה צורך לקנות בלוקים של קרח מידי פעם במיוחד בעונת הקיץ, לאחר מכן החלו להופיע המקררים שמייצרים קרח לבד, בתחילה היו המקררים (תא ההקפאה מתמלא בקרח) והיה צורך לנתק מידי פעם את החשמל על מנת להפשיר את הקרח שהצטבר שם (בתא ההקפאה), לאחר מכן הופיעו המקררים שמקררים, אך אינם מייצרים קרח (יש להם תא הקפאה-אבל אין קרח והסביבה של המקפיא נקיה מקרח).
מי שרוצה קצת להבין איך הפעולות האלו של קירור והקפאה נעשיים שיחפש באינטרנט וילמד קצת על מצבי הצבירה בטבע (איך נוזל נהפך לגז, למוצק ולנוזל וכו').